אט אט גווע, פבלו נרודה

אט אט גווע, פבלו נרודה. השיר שעשה לי את השבת

 יש שבתות שקטות ורגועות, בבית. עם רגעי הרהורים ארוכים, קצת עצוב וקצת שמח. מצב רוח פילוסופי כזה. כמו השבת הזו למשל. גם סוג של אנטיקליימקס לחגיגת ה 100 לאבא שלי אתמול, ולהתרגשות הרבה סביבה. אני גולש ברשת ומגיע במקרה לקדימון לסרט חדש שעומד לעלות אצלנו בשם "נרודה", על המשורר הצ'ליאני פאבלו נרודה.
עלי להודות שבבורותי אני שומע על המשורר הזה, היום לראשונה. זהו סרט מתח בלשי, על צ'ילה ונופיה המדהימים. סקרנותי עולה.
לשם אני מתכנן לשים את פ...עמיי עוד חודשים מספר, על מול גבותיהם המורמות והמשתוממות של חלק מידידיי.
ובהמשך ישיר, עולה לו קישור עם מילות שיריו של פבלו נרודה, אט אט גווע, שכאילו נכתבו עבורי. במיוחד אל מול הגבות המתרוממות מולך כאשר אתה מחליט לסטות מהמסלול. והשיר הזה עשה לי את השבת:

כמו העץ הגווע

אט אט גווע – פבלו נרודה
(יש המתרגמים ל "דעך" במקום "גווע")

אט אט גווע…
מי שלא נוסע,
מי שלא קורא,
מי שלא שומע מוסיקה,
מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו,
 

אט אט גווע…
זה שהורס את האהבה לעצמו,
זה שדוחה עזרה מושטת,
 

אט אט גווע…
המשועבד להרגליו,
החוזר יום יום על אותם מסלולים,
 

אט אט גווע…
זה שלא מחליף את המותג,
זה שלא מחליף את צבע הלבוש,
זה שלא משוחח עם מי שהוא לא מכיר,
 

אט אט גווע…
זה שמתחמק ממערבולת החושים,
המונע מעצמו תשוקות,
המחזירות את ברק העיניים ומשקמות את הלב ההרוס,
 

אט אט גווע…
זה שלא מסובב את ההגה,
כאשר הוא לא מאושר מעבודתו, ממעשיו, מאהבתו,
זה שלא מסכן את הוודאי, או הלא וודאי,
בכדי ללכת אחרי החלום,
 

אט אט גווע…
זה שלא מרשה לעצמו,
אפילו פעם אחת בחיים, לברוח מעצות נבונות,
 

אט אט גווע…
חייה היום
סכן היום
עשה היום
עשה מייד
 
אל תסכים לגווע לאט
הסר את המכשולים
אל תסרב לאושר

 

מצרף  קישור למצגת המתבססת על השיר הקולע הזה.

מצגת אט אט גווע