חושב לא מעט איך הייתי רוצה לטייל. מהו סגנון הטיול הרצוי לי במסע הזה?
קורא פוסטים, בלוגים וספרים של מטיילים אחרים, ומתעדכן לגב ההתנהלות השכיחה. מניח שהטעמים שלי שונים משל רבים מהמטיילים, וגם הפרשי הגילים גורמים להבדלים בציפיות וברצונות.
מצד אחד הייתי שמח לפגוש וגם לטייל ביחד, עם מטיילים אחרים מרחבי העולם. גם ישראלים כמובן. מצד שני לא הייתי רוצה לנוע עם כל עדר המטיילים הישראלים, המשוחררים הטריים, שלעתים מציפים את האתרים היותר פופולאריים.
סביר להניח שכולם יודעים היכן הנקודות היפות והמעניינות - וחותרים להגיע לשם. לכן, לא "אגלה את אמריקה" ולא אגיע למקומות שאף מטייל לא מגיע אליהם. עדיין סביר להניח שטעמיי האישיים יובילו אותי למקומות שמעניינים אותי, ולא בהכרח את רוב המטיילים. גם קצב הטיול שלי יהיה אטי הרבה יותר. וצריך גם לזכור שבפטגוניה צפיפות האוכלוסיה נמוכה ביותר. בממוצע, אדם אחד לכל קמ"ר. אני עלול להיות די לבד בחלק מהזמן.
אני מעדיף להשתמש ברכב שכור להשגת מידת החופש והעצמאות לנסוע בנתיבים ובזמנים שאבחר בהם. אני מרגיש שלא בא לי לנסוע בטרמפים או באוטובוסים. אולי אני מפונק ??! יש מצב שכדאי לי להתנסות גם באוטובוסים!
לעומת זאת חושב שהייתי רוצה לאסוף טרמפיסטים. יעזור לי להעביר את הנסיעות הממושכות, ולהכיר אנשים.
המחשבה היא להגיע לנקודה מסויימת, לשהות בה כמה ימים, ולהשתמש בה כבסיס לטיולים יומיים בסביבה. טרקים של יום אחד. מתכנן ללון במקומות סבירים. לא באוהלים.
יחד עם זאת, במקרים חריגים בהם היעד מצדיק זאת, אני מוכן גם ללון באוהל, ולהאריך את ההליכה ליותר מיום אחד. לא בהרבה מקרים. היעד צריך להיות כזה שיצדיק זאת בעיניי.
אצטרך גם לשקול הקפצות בין האזורים באמצעות טיסות פנימיות קצרות. מה שיחייב החלפת רכב שכור. זה הופך את השיקולים לעניין מורכב יותר, שצריך לאזן בין העלויות לבין ההנאה מהטיול: נהיגה עצמית ממושכת מאד ומעייפת (של יותר מיום אחד או אפילו כמה ימים) ברכב השכור שעשויה להיות זולה יותר, מול טיסה שמקצרת מאד את הזמנים אך עלולה לייקר את הטיול (גם עלות הטיסה וגם עלות השכירה הנוספת של רכב). סביר להניח שאם יש מספיק אטרקציות לאורך הדרך, אעדיף את הנהיגה העצמית. אם צריך לסגור מרחק של למעלה מ 500 -1000 ק"מ, אצטרך כנראה להעדיף טיסת פנים.
כשיתגבש המסלול ורשימת הנקודות לאורכו - אצטרך להתייחס לנקודה הזו.
קורא פוסטים, בלוגים וספרים של מטיילים אחרים, ומתעדכן לגב ההתנהלות השכיחה. מניח שהטעמים שלי שונים משל רבים מהמטיילים, וגם הפרשי הגילים גורמים להבדלים בציפיות וברצונות.
מצד אחד הייתי שמח לפגוש וגם לטייל ביחד, עם מטיילים אחרים מרחבי העולם. גם ישראלים כמובן. מצד שני לא הייתי רוצה לנוע עם כל עדר המטיילים הישראלים, המשוחררים הטריים, שלעתים מציפים את האתרים היותר פופולאריים.
סביר להניח שכולם יודעים היכן הנקודות היפות והמעניינות - וחותרים להגיע לשם. לכן, לא "אגלה את אמריקה" ולא אגיע למקומות שאף מטייל לא מגיע אליהם. עדיין סביר להניח שטעמיי האישיים יובילו אותי למקומות שמעניינים אותי, ולא בהכרח את רוב המטיילים. גם קצב הטיול שלי יהיה אטי הרבה יותר. וצריך גם לזכור שבפטגוניה צפיפות האוכלוסיה נמוכה ביותר. בממוצע, אדם אחד לכל קמ"ר. אני עלול להיות די לבד בחלק מהזמן.
 |
| לא להשתבלל, לצאת מהקונכיה, להוציא מחושים ולהרגיש את האווירה והסביבה, להתקדם לאט, להכיר עמיתים לדרך |
לעומת זאת חושב שהייתי רוצה לאסוף טרמפיסטים. יעזור לי להעביר את הנסיעות הממושכות, ולהכיר אנשים.
המחשבה היא להגיע לנקודה מסויימת, לשהות בה כמה ימים, ולהשתמש בה כבסיס לטיולים יומיים בסביבה. טרקים של יום אחד. מתכנן ללון במקומות סבירים. לא באוהלים.
יחד עם זאת, במקרים חריגים בהם היעד מצדיק זאת, אני מוכן גם ללון באוהל, ולהאריך את ההליכה ליותר מיום אחד. לא בהרבה מקרים. היעד צריך להיות כזה שיצדיק זאת בעיניי.
אצטרך גם לשקול הקפצות בין האזורים באמצעות טיסות פנימיות קצרות. מה שיחייב החלפת רכב שכור. זה הופך את השיקולים לעניין מורכב יותר, שצריך לאזן בין העלויות לבין ההנאה מהטיול: נהיגה עצמית ממושכת מאד ומעייפת (של יותר מיום אחד או אפילו כמה ימים) ברכב השכור שעשויה להיות זולה יותר, מול טיסה שמקצרת מאד את הזמנים אך עלולה לייקר את הטיול (גם עלות הטיסה וגם עלות השכירה הנוספת של רכב). סביר להניח שאם יש מספיק אטרקציות לאורך הדרך, אעדיף את הנהיגה העצמית. אם צריך לסגור מרחק של למעלה מ 500 -1000 ק"מ, אצטרך כנראה להעדיף טיסת פנים.
כשיתגבש המסלול ורשימת הנקודות לאורכו - אצטרך להתייחס לנקודה הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה