יום רביעי, 29 במרץ 2017

פגישת טיפים עם דורון קדמיאל

ממש במזל, כמו שרק אלת המזל יודעת לארגן, פגשתי את דורון קדמיאל לפני שבועות אחדים... לפני שנים רבות, שירתנו יחדיו באחד מגדודי התותחנים היותר מפוארים של חיל התותחנים, גדוד ה"רעם" ששלט אז ללא מצרים במרחבי הצפון. הוא כמפקד סוללה ג הותיק, ואני כמפקד סוללה א הצעיר. הרבינו לסייר ולנווט בשטחי הגליל ורמת הגולן, בנגב וגם מעבר להם. כעבור שנה דרכינו נפרדו. מלחמת יום כיפור. אני השתחררתי ועברתי למערך המילואים. דורון, המשיך בצבא הקבע והגיע לפסגת תקרת הזכוכית של קציני תותחנים. השתחרר והפך לטייל מומחה. ברגל, בג'יפ ובאופנוע.

לפני חודשיים, בעודי מלווה למנוחת עולמים את אחד ממפקדיי היותר משמעותיים במילואים, אני פוגש את דורון, אותו לא פגשתי מזה עשרות שנים. לוויות של חברים זה כמו פגישות מחזור. אני מספר לו על תוכניותיי לטייל "גדול", ואז הוא מספר על טיול ענק שהוא ערך: הקיף את העולם ברכיבה על אופנוע, לבדו במשך 13 חודש, גמא 80,000 ק"מ, ובילה כחודשיים בדרום אמריקה . גם תיעד זאת בבלוג שלו:  doronsvoyage. הזמין אותי אליו לשמוע מניסיונו ולהעביר לי קצת טיפים. לאחר כמה ימים נפגשנו אצלו.

מסלול הקפת העולם, לבד על האופנוע -דורון קדמיאל

  הנקודות העיקריות מהפגישה

♦ ממליץ על אפליקציית ניווט Maps.me. יתרונה בכך שניתן להוריד מפות, ולנווט גם כאשר אין קשר לאינטרנט (גם ליעדים חדשים שלא הוגדרו תחילה) באמצעות ה GPS של הנייד. יש כיסוי בכל העולם.
♦ סלולרי – לקנות Sim  בינלאומי מחברת Simless. מקבלים מהם מספר של מדינה זרה, וניתן להתקשר באמצעותו מכל מקום בעולם בו יש קליטה סלולרית

♦ מפות קשיחות: חברת Reise -  עשויות חומרים עמידים בפני קריעה, מים, קימוט וכו'. לשקול אם לא לדחות רכישת חלק מהמפות לחו"ל. בשלב ההכנה ותכנון הטיול יש יתרון לעבוד על מפה קשיחה.

המלצה לחנות ספרים ומפות – "העולם" – הוצאה לאור  שטיינהארט קציר.  מפות טובות, ספרים ועוד.   http://www.haolam.co.il/

♦ המלצתו לגבי הנסיעה בטיול – חד משמעית לשכור רכב!

♦ דעתו לגבי שותפים לטיול - ממליץ לנסוע לבד ללא מורא וללא פחד. הכל מסתדר. כשנוסעים לבד נעשים יותר פתוחים לאנשים אחרים, ומתידדים ביתר קלות. כשנוסעים עם שותפים זה סוגר ומקשה על יצירת קשרים.

♦ כיוון המסלול – מצפון לדרום לאורך האנדים. לגבי חזרה מהקצה הדרומי – לשקול טיסה, אם ניתן להחזיר את הרכב בדרום. הדרך לאורך החוף המזרחי ארוכה ומשעממת למעט חצי האי ואלדז (יפה אך אינו מצדיק את הנסיעה הארוכה בחזרה 3,000 ק"מ).

דגש: להקפיד על תדלוק כל הזמן, לפעמים המרחקים בין התחנות גדולים, ואז נאלצים לרכוש דלק מהמקומיים במחירים מופקעים.





בדרך לפטגוניה - מראה מהאופנוע. צילום: דורון קדמיאל



אתרים לאורך המסלול המומלץ  (*- הרחבה בבלוג של דורון):

♦ נקודת ההתחלה המומלצת ע"י דורון היא סנטיאגו בירת צ'ילה.


♦ משם נוסעים דרומה לפוקון – שהיא עיר בסיס לטיולים בסביבה *


♦ מפוקון לבארילוצ'ה דרך סן מרטין ואזור שבעת האגמים (כולל מעבר גבול לארגנטינה) *


♦ בארילוצ'ה אל-בולסון, והלאה דרומה בכביש 40 לאסקוול *


♦ חציית הגבול לצ'ילה דרך פוטלפו ומגיעים לקרטרה אוסטראל עם כביש 231


♦ יורדים דרומה על הקרטרה אוסטראל (כביש 7) עד סרו-קסטיליו


♦ חוצים את אגם ג'נרל חררה


♦ חוצים שוב לארגנטינה, ומגיעים לעיירה אל-צ'אלטן (חובה!) *


♦ טיולים בסביבת אל-צ'אלטן – אזור הר פיץ' רוי (חובה!)* לפחות 3 ימים, טרקים יומיים מהעיירה אל-צ'אלטן לסביבות פיץ' רוי. מפות והנחיות משיגים במשרדי תיירות בעיירה. (להשלים מידע על האזור, על ההר, על פיץ רוי עצמו, על דארוין)


♦ ממשיכים דרומה לעיירה בשם קלפאטה. גם היא בסיס לטיולים באזור. במיוחד: הקרחון המתנפץ - פריטו מורנו (חובה!)







קרחון פריטו מורנו - צילום: דורון קדמיאל


♦ ממשיכים דרומה לפוארטו נטאלס, עם חציה לצ'ילה, ונכנסים לפארק טורס דל פיינה (חובה!) בכניסה לפארק מהשער המזרחי, לפני שמגיעים למלון – לא לפספס את המפל הגדול: קאסקאדס דל טורס
♦ יורדים למיצרי מגלן, פונטה אראנס (הדרך ארוכה וחוצה שטחים מדבריים ענקיים, סחופי רוחות, חד גוני ומשעמם)
♦ מגיעים לאושאויה (או דרך פורטו אראנס או דרך המעבר המזרחי יותר). לא חובה!  אם מגיעים לא לוותר על הפלגה בתעלת ביגל (חצי יום), לשמורת הטבע לה-פטאייה, למגדלור סוף העולם, אפשר לראות (ולצלם) הרבה בעלי חיים מקרוב. סוכנות Rumbo Sur  מתמחה בשייט כזה. יש להם אתר אינטרנט.
♦ חזרה צפונה, רצוי בטיסה (נדרש פתרון לרכב השכור), או בנסיעה לאורך החוף המזרחי – 3,000 ק"מ, כשבוע ימים עם אתר אחד מעניין חצי האי וואלדז עם פינגוונים, חיות ים ועוד. לווייתנים רק בעונה (כנראה באפריל?)
♦ הצעה - הפלגה לאנארטיקה-איי דרום ג'ורג'יה, איי פוקלאנד – לחפש ברחוב שמעל רחוב הנמל באושאויה, בסוכנויות הנסיעות דילים של הרגע האחרון. או לקנות מראש. יקר מאד.  יכול לארוך 3 שבועות, אך מומלץ מאד. בעלי חיים ונופים מיוחדים. ניתן להתקרב מאד לבעלי החיים.
♦ המלצה חמה: לקרוא את הספר אנדיורנס, מאת אלפרד לנסינג, ספינתו של חוקר הקוטב הדרומי ארנסט שקלטון. סיפור אמיתי על חילוץ הרואי של צוות הספינה שנתקע באנטארקטיקה. סיפור הרפתקאות והישרדות מדהים.  תבלין לפני סיור לאנטארקטיקה.

יום שבת, 25 במרץ 2017

סגנון הטיול המועדף עלי

חושב לא מעט איך הייתי רוצה לטייל. מהו סגנון הטיול הרצוי לי במסע הזה?
קורא פוסטים, בלוגים וספרים של מטיילים אחרים,  ומתעדכן לגב ההתנהלות השכיחה. מניח שהטעמים שלי שונים משל רבים מהמטיילים, וגם הפרשי הגילים גורמים להבדלים בציפיות וברצונות.
מצד אחד הייתי שמח לפגוש וגם לטייל ביחד, עם מטיילים אחרים מרחבי העולם. גם ישראלים כמובן. מצד שני לא הייתי רוצה לנוע עם כל עדר המטיילים הישראלים, המשוחררים הטריים,  שלעתים מציפים את האתרים היותר פופולאריים.
סביר להניח שכולם יודעים היכן הנקודות היפות והמעניינות - וחותרים להגיע לשם. לכן, לא "אגלה את אמריקה" ולא אגיע למקומות שאף מטייל לא מגיע אליהם. עדיין סביר להניח שטעמיי האישיים יובילו אותי למקומות שמעניינים אותי, ולא בהכרח את רוב המטיילים. גם קצב הטיול שלי יהיה אטי הרבה יותר. וצריך גם לזכור שבפטגוניה צפיפות האוכלוסיה נמוכה ביותר. בממוצע, אדם אחד לכל קמ"ר. אני עלול להיות די לבד בחלק מהזמן.
לא להשתבלל, לצאת מהקונכיה, להוציא מחושים ולהרגיש את האווירה והסביבה, להתקדם לאט, להכיר עמיתים לדרך
אני מעדיף להשתמש ברכב שכור להשגת מידת החופש והעצמאות לנסוע בנתיבים ובזמנים שאבחר בהם. אני מרגיש שלא בא לי לנסוע בטרמפים  או באוטובוסים. אולי אני מפונק ??! יש מצב שכדאי לי להתנסות גם באוטובוסים!
לעומת זאת חושב שהייתי רוצה לאסוף טרמפיסטים. יעזור לי להעביר את הנסיעות הממושכות, ולהכיר אנשים.
המחשבה היא להגיע לנקודה מסויימת, לשהות בה כמה ימים, ולהשתמש בה כבסיס לטיולים יומיים בסביבה. טרקים של יום אחד. מתכנן ללון במקומות סבירים. לא באוהלים.
יחד עם זאת, במקרים חריגים בהם היעד מצדיק זאת, אני מוכן גם ללון באוהל, ולהאריך את ההליכה ליותר מיום אחד. לא בהרבה מקרים. היעד צריך להיות כזה שיצדיק זאת בעיניי.
אצטרך גם לשקול הקפצות בין האזורים באמצעות טיסות פנימיות קצרות. מה שיחייב החלפת רכב שכור. זה הופך את השיקולים לעניין מורכב יותר, שצריך לאזן בין העלויות לבין ההנאה מהטיול: נהיגה עצמית ממושכת מאד ומעייפת (של יותר מיום אחד או אפילו כמה ימים) ברכב השכור שעשויה להיות זולה יותר, מול טיסה שמקצרת מאד את הזמנים אך עלולה לייקר את הטיול (גם עלות הטיסה וגם עלות השכירה הנוספת של רכב). סביר להניח שאם יש מספיק אטרקציות לאורך הדרך, אעדיף את הנהיגה העצמית. אם צריך לסגור מרחק של למעלה מ 500 -1000 ק"מ, אצטרך כנראה להעדיף טיסת פנים.
כשיתגבש המסלול ורשימת הנקודות לאורכו - אצטרך להתייחס לנקודה הזו.

יום שלישי, 21 במרץ 2017

רשימת קריאה מתעדכנת

כבר בתחילת החשיבה על הטיול, אני פוגש שמות מקומות, איזכורי אירועים, מונחים  שגורמים לי מהר מאד להבין שחסר לי המון ידע. התחלתי לארגן לעצמי רשימות קריאה ונושאים שכדאי לי להרחיב עליהם את הדעת באמצעות קריאת ספרים, ויקיפדיה, אינטרנט, ראיונות ופגישות עם אנשים.
נושאים נוספים עולים וצפים תוך כדי כך והרשימה מתארכת ככל שמעמיקים לחפור. אני מגלה כמה מעט אני יודע על דרום אמריקה, על ההיסטוריה שלה, על תושביה, ובכלל.
זה מרתק. עצם הקריאה והלימוד על חבל הארץ הזה, מכניסה אותי כבר לאווירת מסע וגילוי.

פרקים ונושאים:
א. היסטוריה וגיאוגרפיה של דרום אמריקה
  • שבטי האינדיאנים בדרום אמריקה: אינקא, מאיה, אצטקים, שבטי המפוצ'ה בצ'ילי ופטגוניה (לפני המאה ה 16)
  • הרנאן קורטז הכובש, המלך האינדיאני מונטסומה, והכיבוש הספרדי (המאה ה 16)
  • מגלן, מגלה עולמות (המאה ה 16)
  • חואן דיאס דה סוליס (1470 - 20 בינואר 1516, בספרדית: Juan Díaz de Solís) היה יורד ים, הנווט הראשי של האימפריה הספרדית והאירופאי הראשון שהתיישב בארגנטינה. נהרג בידי אינדיאנים קאניבלים.
  • פדרו דה מנדוסה (1487 – June 23, 1537), חוקר וכובש ספרדי Conquistador,  השליט הראשון של אנדלוסיה החדשה - שלימים הפכה לארגנטינה
  • דייגו דה אלמגרו Diego de Almagro (1475 – July 8, 1538), היה כובש Conquistador ספרדי והאירופאי הראשון שגילה וכבש את צ'ילה. שותף ויריב  של פרנצ'סקו פיזארו, בכיבושי איזורים נוספים בדרום אמריקה.
  • פרנצ'סקו פיזארו גונזלס   Francisco Pizarro González (1471 – June 26, 1541) , כובש Conquistador ספרדי שהוביל את המסע לכיבוש האימפריה של האינקה (פרו, אקוודור, קולומביה ועוד), והרג את מנהיגיה.
  • מלחמת האראוקו (בספרדית: Guerra de Arauco) הוא שמו של עימות ממושך, שנמשך כ-350 שנה בדרגות שונות של אינטנסיביות, בין הכובשים הספרדיים ובני הרפובליקה של צ'ילה אחריהם, לבין בני המפוצ'ה (אותם כינו הספרדים "אראוקנים") בדרום צ'ילה.
  • דארווין חוקר הטבע  מייסד תורת האבולוציה וקפטן פיץ רוי, רב חובל ספינת המחקר ביגל (המאה ה 19) על סיפונה הפליגו שניהם לארץ האש.
  • השתלטות צ'ילי על שבטי המאפוצ'ה במאה ה 20. מה קורה היום.
  • משטרים עולים ונופלים בדרום אמריקה בכלל, בארגנטינה וצ'ילי בפרט.
  • תנועות מחתרת, תנועות מחאה, תנועות חברתיות, צ'ה גווארה,
  • היחס לישראל ליהודים. והיחס לארה"ב
  • מלחמת סוף העולם מאת מריו ורגס יוסה - המלצתו של ניקולס לזר להבנת האווירה והתרבות בדרום אמריקה
  • To be continue
אוניית הסקר ביגל בארץ האש מתקבלת על ידי הילידים 1830 - ציור מאת צייר משלחת המחקר בהובלת קפטן פיץ' רוי,  שכללה גם את צ'ארלס דארווין ,  ויקיפדיהHMS_Beagle_by_Conrad_Martens

ב. ספריי מסעות
  • סיפור קפטן פיץ' רוי והספינה ביגל
  • טרקים וטרמפים בפטגוניה, יותם אדלמן
  • מסעה של הספינה אנדיורנס וארנסט שקלטון לאנטארקטיקה, אובדנה וחילוצם של אנשי הצוות
  • To be continue

ג. מניסיונם של מטיילים
  • פיני (חברם של יוני ודבי) וקבוצת מיטיבי הלכת שלו - שחזרו זה עתה מטיול לפטגוניה 
  • דורון קדמיאל - להקיף את העולם על אופנוע
  • כפיר אל קארטל - מדריך טיולים בדרום אמריקה
  • בלוגים אינטרנטיים
  • To be continue
ד. ציוד לטיול
  • מפות כבישים, מפות טופוגרפיות (אני מכור למפות ...)
  • אפליקציית ניווט
  • לפטופ
  • ביגוד
  • תרמיל/תיק יום
  • נעליי טיול
  • מצלמה וציוד נלווה
  • רכב שכור
  • To be continue

חיות בר רבות ניתן לראות בפארק לאוקה בצפון צ'ילה. התמונה מהבלוג של נווה לב, באתר סיפור דרך
ה. נקודות עניין, מסלולי טיול מומלצים (טרקים)
  • ברילוצ'ה ושבעת האגמים
  • אזור האגמים של צ'ילה
  • טורס דל פיינה וסביבתו
  • פיץ' רוי וסביבתו
  • הקרחון המתנפץ
  • מפלי איגואסו
  • מאצ'ו פיצ'ו - פרו
  • קראטרה אאוסטראל
  • לאגונה סן רפאל
  • מערות השיש
  • אושוואיה ותעלת ביגל
  • פונטא אראנס והאי מגדלנה - אי הפינגווינים
  • To be continue

יום שני, 20 במרץ 2017

עם שותפים או לבד ?

אחת ההתלבטויות הראשונות שלי היא אם לטייל לבד או עם חברים או עם שותפים.

הייתי רוצה לשמור על העצמאות ולנסוע לאן שבא לי , לאלתר, להתעכב כשמתחשק, לצלם כאוות נפשי ולעשות ככל העולה על רוחי מבלי להתחשב באף אחד. זה מוביל לטיול לבד.

מצד שני, תחושת בטחון משופרת במיוחד בסביבה זרה, חברה, סיוע בעת צרה, תכונת העדר הטבועה בנו, דוחפים לטייל עם קבוצה. וזה כבר מייצר מצב של תלות הדדית, צורך להתחשב בזולת, וויתורים כשלא כולם חושבים באותו ראש, וההעדפות של השותפים - שונות.

מה עדיף?

יצאתי לסיור קצר ברשת ללמוד קצת מניסיונם של אחרים.



דודו כותב ב  בלוג של דודו באתר למטייל : "...אין ספק שכיף לטייל עם עוד אנשים, במיוחד כאלו שהם חברים טובים מהילדות או מתקופת הצבא או תקופת הלימודים, או כל תקופה אחרת. מה שכנראה די בטוח זה שברוב המקרים, רצונותיהם השונים של כל מטייל יצרו בשלב כזה או אחר חיכוכים והתנגשויות עם רצונותיהם של המטיילים האחרים, מה שעלול לגרום בסופו של דבר להיפרדות, אפילו בקרב זוגות. בטיול לבד הבעיה הזו לא ממש קיימת ומה גם שטיול לבד מאפשר טיול גמיש יותר.
היתרונות בטיול עם שותפים, בין אם כבר מכירים אותם ובין אם לא, הם רבים ומגוונים. קודם כל, לא מטיילים לבד... ואפשר לחוש בירידה במפלס החרדה של להגיע למקום זר ושונה מכל מה שהיה מוכר ו"לאבד את הראש" כי פתאום מתקשים להמשיך לבד, במיוחד בארצות זרות בהן השפה האנגלית איננה השפה השגורה בפי רוב התושבים. זה קרה לי בתאילנד, אחרי שהגעתי לשם מאוסטרליה בשעת ערב מאוחרת ומבלי לדעת יותר מדי מה אני בכלל רוצה לעשות בתאילנד והיכן לבלות את הלילה הראשון. יתרון נוסף הוא שקשה יותר לנוכלים מקומיים "לטרוף" קבוצות של מטיילים מאשר מטיילים בודדים, המשמשים טרף קל עבורם.
כאשר מדובר בטיולים ארוכי זמן יכולות להיווצר מחלוקות קשות בין בני זוג או שותפים. יצא לי כבר להיות נוכח במצבים בהם זוגות שנפרדו ולא האמינו שזה יקרה להם דווקא בטיול. יצא לי גם לראות חברי ילדות שניתקו את החברות רבת השנים שלהם שהיה נדמה ששום משבר לא יוכל להרוס. שותפים שחברו בארץ ובשלב מסוים בטיול כל אחד פנה לדרכו.
כמובן שגם מציאת שותפים לטיול בארץ היעד עלולה שלא להאריך ימים. מניסיון התחברות שלי עם מטייל בארץ היעד, ביחד השכרנו רכב וצירפנו זוג ממש נחמד שיעשיר את חיי החברה ויעזור בעלויות. בתכלס, אחרי עשרה ימים בלבד הזוג "התפוטר" והמשכנו בלעדיהם, אחרי שבועיים השותף חזר הביתה מפאת מחסור במזומנים ומבחינתו זה היה Game over, ואנוכי המשיך לטייל בגפו.
מעבר לכך שלכל אחד יש את הרצונות והעדפות שלו בטיול, כל אחד נמצא מצב כלכלי שונה בטיול, אם לפני תחילת הטיול או תוך כדי הטיול עצמו. מבלי להיכנס להעדפות השונות של כל מטייל, לכל אחד העדפות שונות לגבי סוג לינה, אוכל, התניידות, אורך הטיול וכדומה. כל הזמן צריך לשאת ולתת ולתמרן בין הרצונות השונים של כל מטייל. העדפות שונות של כל מטייל הן עניין לגיטימי ועדיין עשויות לגרום לחיכוכים לא קטנים, במיוחד אצל שותפים ב"ריצה הארוכה".
בנוסף למה שהצטייר עד עכשיו לטיול לבד, לטוב או לרע וללא שותפים משלל הסוגים הקיימים, אפשר להוסיף שאחד היתרונות הכי גדולים זו העצמאיות. אין מחויבות לשותף או בן הזוג, ובמקום זאת יותר קל להתחבר עם מטיילים אחרים, אפילו לפרקי זמן קצרים של מספר ימים ולטייל איתם לנקודות עניין שונות כמו טרקים, ספורט אתגרי וכדומה. מבחינה זו, הטיול נהיה גמיש למדי בו כל יום יכול להיות שונה מאוד מקודמו, מאחר וניתן לעשות מה שרוצים, ובעיקר "לשחק" עם קצב הטיול. להיתקע במקום מסוים לאורך זמן או לדלג על פני מספר מקומות בזמן קצר. כך שבטיול לבד, ניתן בהחלט לראות כל מה שרוצים לראות ובקצב שרוצים לראות.
אלו הסוברים שטיול לבד מהול בבדידות, זה ממש לא כך, טוב... לא לחלוטין, וניתן לפגוש מטיילים אחרים במקומות הלינה השונים . כל עניין הבדידות הוא בהתנהלותו של המטייל בלבד, אם הוא בוחר לא לשייך את עצמו להווי של מקום הלינה ולהכיר חבר'ה מכל העולם, אז בהחלט יוכל לחוש בדידות, וגם החמצה של לב כל העניין. אם שואלים אותי, ואני לא יודע כמה שואלים אותי. להכיר אנשים מכל קצוות תבל זה אולי אחד ממהויות הטיול. נכון שלא צריך לטייל לבד בשביל להכיר אנשים מכל קצוות תבל, ואפשר לעשות זאת גם כאשר מטיילים עם שותפים, אך זה עדיין שונה.
לסיכום, הן לטיול לבד והן לטיול עם שותף יש יתרונות וחסרונות שונים. זה בעיקר תלוי במטייל עצמו ויש כאלו שלא יצאו לטייל בלי חבר טוב או שותף, אני מניח שזה בדרך כלל בטיולים ליעדים לא קלים כמו דרום אמריקה או המזרח הרחוק, במקומות בהם עלול המטייל להיקלע לסכנות שונות או שהמקומיים דוברים שפה שאיננה אנגלית. מצד שני יש כאלו שמעוניינים בטיול גמיש, לטייל ב"מוזה" שלהם וללא תלות במטיילים אחרים. אני מוצא את עצמי שייך לאלו שמעדיפים לצאת לטיול לבד ותוך כדי הטיול להתחבר עם מטיילים אחרים מכל קצוות תבל, או דווקא למקומיים. אך בהחלט, שילוב של גם וגם, לפרקי זמן שונים, גם נראה כפשרה טובה. לדעתי אחד הדברים החשובים בטיול עם חבר'ה זה להבין שזה בסדר שלכל אחד יש את העדפות השונות שלו ופשוט לזרום..."
הר געש בפארק לאוקה בצפון צ'ילה - מתוך אתר סיפורדרך

 

באתר וואלה מספרים כמה מרואיינים מטיילי סולו ישראלים שמעדיפים לטייל לבד ל מאיה בניטה והיא כותבת :

הם לנים בחדרי מלון לבד, מסתובבים בעולם ללא כל שותף ומתכננים את הטיול באופן עצמאי. זה רק הם, המפה והמצלמה. קוראים להם "מטיילי סולו", אנשים שמתוך בחירה מעדיפים לטייל בחו"ל (וגם בארץ) לבד, בלי שום פרטנר, משפחה או חברים. אז מה מוביל אותם שוב ושוב לצעד הזה?
פלג (בן 31 מטייל לבד 10 שנים): "זאת תחושה אמיתית של חופש. אני אוהב את הלבד שלי. בחברה התרגלנו לחשוב שכל טיול חייב להיות ביחד, שאנחנו צריכים את החיזוק מהצד השני לחוויות שאנחנו חווים ולכל המקומות שאנחנו רואים, אבל מהר מאוד אתה מגלה שאפשר להסתדר גם לבד ושאין צורך בחיזוקים האלה. אפשר לחוות את אותה חוויה גם ללא שותף והיכולת לטייל בכל מקום ובכל זמן בלי כל מגבלה שווה את זה".
לורנה (בת 28, מטיילת לבד שנים): "כשאתה מטייל לבד אתה יכול לעשות מה שמתחשק לך. אני יכולה לבחור ביעדים ובמקומות לפי מה שבא לי באותו רגע מבלי שאצטרך להתפשר ולהיות תלויה בצד השני. יש הרבה יותר חופשיות ואפשרות גם להכיר מקומיים, מה שפחות מסתדר כשאתה מטייל עם אדם נוסף. כבר יצא לי לטייל עם מישהי במקסיקו, והתברר שהיא ממש לא בראש לי. היא רצתה בעיקר לצאת למסיבות, בניגוד אליי, ולא אהבתי את ההתנהלות שלה. כשאתה לבד בטיול הלו"ז שלך נתון לשיקול דעתך ואתה מרגיש הרבה יותר חופשי".
שגיא (בן 29 מטייל לבד כמה שנים): "כשמטיילים עם אדם נוסף יש מתח תמידי, 24 שעות ביממה. אתם תקועים אחד עם השני כל היום, ולרוב אנשים משתנים כשהם טסים לחו"ל וההתנהלות שלהם אחרת. תמיד יש חיכוכים, בין אם על דברים גדולים כמו לאן לנסוע ובין אם דברים קטנים כמו איפה לשתות קפה. זה אגב מבחן טוב לדעת אם אתה יכול לגור עם האדם כשותף לדירה. בכל מקרה, טיול לבד מונע את כל המריבות האפשריות".
ינון:  (21) "החלטתי לטוס לבד כי החברים והמשפחה לא תמיד מוכנים לטוס מתי שאני רוצה והבנתי שאם אחכה להם - לא אגיע לשום מקום. הטיול שהיה לי לבד היה מהנה יותר מכל הטיולים שבהם הייתי עם אנשים אחרים. כשאתה רק עם עצמך אתה מסתכל יותר על הנוף, יש לך שקט וחופש לצלם ככל שתרצה מבלי שיאיצו בך. אתה מחליט הכל מבלי שתצטרך להתחשב בלוח הזמנים של האדם שאיתך ומבלי שתצטרך לוודא שהכל בסדר איתו ושהוא נהנה".
ובכל זאת, מה החסרונות של טיול לבד?
פלג: "מבחינתי אין לכך שום חסרונות, להפך. לטייל לבד הופך את הטיול להרבה יותר מהנה. יכול להיות שזה לא יתאים לכולם...".
לורנה: "לפעמים יש רגעי שעמום אבל אפשר להתגבר עליהם. אני למשל נוהגת להתחבר למקומיים שהרבה פעמים אוהבים לעזור ולתת לך טיפים. נכון שיש אזורים שמפחיד להסתובב בהם לבד, אבל אני לא טיפשה ולא מגיעה למקומות מסוכנים".
שגיא: "יש מקומות שפחות נעים להגיע אליהם לבד, למשל, מופעים והצגות. בפעם הראשונה שישבתי לבד במסעדה זה גם קצת הציק לי ... אם אתה רוצה להצטלם זה יכול להיות גם בעייתי, אבל יש טכנולוגיה שמצליחה להתגבר על זה... אפשר תמיד להסתדר".
ינון: "יש לפעמים פחד שיכייסו אותי כי אני לבד ופעם גם הלכתי לאיבוד, אבל הצלחתי להתגבר על זה וראיתי את המכשולים האלה כאתגר. אני חושב שהטיול לבד הפך אותי ליותר עצמאי והחדיר בי יותר אומץ".
יש מדינות שלדעתכם עדיף לא לנסוע אליהן לבד?
פלג: "כל מקום יכול להתאים. אני ממליץ על מדינות באסיה שם זול מאוד וגם הרבה מקומיים שם דוברי אנגלית. עדיף כטיול ראשון לא להגיע למערב אפריקה כי מאוד קשה שם. צריך להתמצא ואין אינטרנט אז די מסובך לטייל שם".
לורנה: "עדיף לטייל במקומות שהם דוברי אנגלית כי קל יותר להסתדר, ואם החלטת ללכת על מדינות דוברות ספרדית אז תנסה להתחבר לתיירים אחרים שדוברים את השפה".
שגיא: "בעיניי מקומות שהם בטן-גב פחות מתאימים. מטיילי סולו פחות ייהנו מנופשים, שהעיקר בהם הוא בית המלון, הים והבריכה".
ינון: "למקומות מפוקפקים כמו דרום אמריקה והמזרח עדיף לנסוע עם אדם נוסף. יש שם אזורים די מסוכנים אז כדאי שיהיה איתך פרטנר לטיול במדינות האלה".


אתר "מסע אחר" מתאר באריכות בפוסט שהעלה, את תהליך מציאת שותף לטיול, ואת פיתוח וטיפוח הזוגיות החדשה הזו, שדורשת תחזוקה מתמדת כמו כל זוגיות. וכך נכתב שם:

"...החברים והמכרים לא תמיד חולקים אתנו את החלומות והרצונות בכל הקשור לנסיעה לחו"ל. לפעמים מועדי הנסיעה לא מסתדרים, לעתים לא מסכימים על היעד ויש מקרים בהם אנחנו פשוט יודעים שאם ניסע עם החבר או החברה הטובים שלנו זו תהיה סופה של ידידות מופלאה. מה עושים? נכנסים לפורום שותפים למסע באתר מסע אחר ומוצאים שותפים לטיול.
אין להתייחס למשימת מציאת השותף בקלות דעת. השותף הנכון יעזור להפוך את הטיול לחוויה מדהימה, אבל נסיעה עם האדם הלא נכון עלולה להפוך את החלום לסיוט. אז איך עושים את זה? הנגישות לאנשים המחפשים שותפים לנסיעה פשוטה וקלה. באתר מסע אחר ובאתרי אינטרנט נוספים ישנם פורומים למציאת שותפים לטיול, כך גם בחנויות המטיילים המובילות. אבל איך מסננים ובוררים מתוך ההיצע ?..."
 
גם אתר מומנטום לחיילים משוחררים עוסק בנושא וכותב (אני אמנם כבר לא חייל משוחרר אך זה נראה לי רלוונטי):
"...הקשב לעצמך: מסביבך יש מלא אנשים וגם מלא דעות ועצות, חלקם נהדרות וחלקם אולי נהדרות אבל לא ממש בשבילך. הדבר היחיד שאתה יכול באמת לסמוך עליו כרגע הוא אתה ותחושות הבטן שלך בתוך כל הרעש והגירויים מבחוץ.
נסה להקשיב לעצמך ולשאול את עצמך – מה באמת מעניין אותי? מה החלום שלי? ומשם להתחיל.
לטוס עם חברים: אם החלטת לצאת לטיול עם חברים/חברות קח בחשבון שהיכולת שלך 'להמציא את עצמך מחדש' ולהתנסות בחוויות חדשות, השונות מחיי היומיום שלך עלולה להיות יותר מוגבלת, עם חברים שמכירים צדדים אחרים שלך. היתרונות הבולטים של לטייל עם חברים הם הביטחון שהם מספקים, הכיף הגדול שיכול להיות איתם (אחרי הכול הם חברים שלך..) והחוויות המשותפות שיישארו חקוקות לנצח.
חבר'ה שמטיילים עם חברים לרוב מדווחים על קשיים במערכות היחסים עקב הצורך להתאים את עצמם ולקבל החלטות משותפת מצד אחד, ורצון לעשות בדיוק את מה שהם רוצים מהצד שני. ועל כן המלצתנו היא כי גם אם החלטתם לטייל עם חברים, תגדירו מראש כי חלק מהזמן יועבר בנפרד על מנת ליצור 'מרחב אישי' במהלך הטיול המשותף.
שותפים למסע: אם החלטת שלא לצאת לטייל עם חברים אבל אינך רוצה לצאת למסע לבדך, ישנן כל מיני דרכים למצוא שותפים למסע. דרך פופולארית ביותר היא דרך הפורום של למטייל. לאחר שביררת עם עצמך לאן ומתי אתה רוצה לנסוע, אתה יכול לחפש מישהו שפרסם מודעה בפורום או לפרסם מודעה משל עצמך. עצתנו היא לפגוש את האדם שאתו/ה אתה חושב לנסוע, ולברר היטב אם אתם מחפשים את אותו הדבר במסע שלכם. מה מעניין אתכם, סטנדרטים של 'איכות חיים' וכדומה. היתרון של לצאת עם שותף/ה למסע הוא שמצד אחד יש את הביטחון של לא להיות לבד, ומצד שני רמת הציפיות היא לא כ"כ גבוהה, כך שאם רוצים לחתוך זה בד"כ קל  ונעים יותר.
לטוס לבד: היתרון הגדול הוא כל האפשרויות שנפתחות בפניך, החיסרון הגדול  הוא כל מיני תרחישים שעשויים לקרות.   ייתכן וניתן לשקול, דווקא במקומות שיש בהם יותר סיכוי להטרדות או לגניבות (נסיעות ארוכות, מקומות הומי אדם), להשתדל  למצוא פרטנרים. בכל מקרה אם מחליטים לטייל לבד צריך לעשות זאת בחוכמה ובאחריות ולא להיכנס מראש להרפתקאות שעלול להיות מסובך לצאת מהן.
ההחלטה האם לטייל לבד או לא קשורה גם למקום אליו נוסעים. בעוד במזרח, בדרום אמריקה ולרוב באוסטרליה וניו-זילנד אין ספק כי תמצא שותפים למסע, ככל העולה על רוחך וסגנונך, הרי שביעדים מתויירים פחות או שסגנון התיירות בהם שונה, למצוא שותפים למסע עלול להיות טיפה יותר מורכב, וייתכן כי תידרש להתפשר בנוגע לסגנון השותפים.



אם לנסות לסכם את כל מה שקראתי עד כה, נטייתי נכון לעכשיו היא לטייל לבד. אם אצליח לקשור קשרים בדרך ולטייל יחד אד-הוק באופן מזדמן, ליעדים מוגדרים - אז בכיף. אבל בלי המחויבות של החיבור לאורך כל הטיול. אצטרך לפתח את המיומנות החברתית הקצת מנוונת אצלי, וכנראה גם ללמוד קצת ספרדית. אצטרך לסגל לעצמי כמה הרגלים שיקטינו את הסיכונים שבטיול לבד. יש לי תובנה חדשה:

תובנה: אם הטיול הזה יתממש, כנראה שאתחיל אותו לבד


יום רביעי, 15 במרץ 2017

מתי מתאים לטייל בפטגוניה ?

נו טוב, זה נשמע קצת בנאלי. אבל זו החלטה חשובה.
קודם כל בחצי הכדור הדרומי, עונות השנה הפוכות לאלה שלנו  כאן בישראל. ולכן כאשר אצלנו חורף , שם קיץ.
פטגוניה נמצאת הרחק דרומה מקו המשווה, קרובה יחסית לקוטב הדרומי. למעשה, העיר הדרומית ביותר שלה ושל ארגנטינה, אושואיה (Ushuaia) משמשת נמל יציאה עיקרי למסעות וטיולים לאנטארקטיקה. מבחינת האקלים היא מזכירה את אזורי הצפון בחצי הכדור הצפוני כמו סקנדינביה.
החורף קר מאד, לילות ארוכים וימים קצרים. חלק מהפארקים סגורים. הקיץ חמים והימים ארוכים, אך מזג האוויר מאד הפכפך. בקיץ הוא יכול להשתנות במהירות אפילו במהלך יום אחד, משמשי לגשום, ואפילו למושלג. מרגוע ושקט לרוחות עזות ולמצב סוער.

לכן, עבור מטייל הרוצה להנות מנופיה של פטגוניה ולזכות בשעות אור ארוכות, אין ספק שהעונה המתאימה ביותר היא הקיץ: בחודשים נובמבר עד מרץ.
למעשה, שיא התיירות באזור הוא בחודשי ינואר פברואר. זה גם אומר שהמחירים אז בשיא, ושהעומס באתרים האטרקטיביים נמצא בשיאו. למעשה היקף התיירות באזור זה נמצא בגידול מתמיד מזה שנים אחדות. זאת גם התקופה אליה אנו נכוון את הטיול.

בחרתי אם כן, לטייל בפטגוניה בסביבת חודשי ינואר פברואר, להנות מיתרונות הקיץ למרות חסרונות העומס התיירותי.

עונות השנה מומלצות לטיול בדרום אמריקה מתוך אתר למטייל

תמונה קשורה

יום שני, 13 במרץ 2017

פתיח - למה טיול עכשיו. למה פטגוניה.

 
הקדמה
 

מה מניע אותי ליזום את הטיול הזה לפטגוניה? למה עכשיו? למה לא להמשיך לעבוד עוד כמה שנים ?
אני מתקרב לגיל פרישה בצעדי ענק. עדיין עובד כמהנדס בחברה למכשור רפואי. כשהיינו קטנים כל שעה בכיתה נדמתה כנמשכת נצח. עכשיו הזמן רץ במהירות מטורפת, והשבועות חולפים להם ביעף. איני יודע כמה זמן בריאותי תמשיך להיות טובה, ומה חלון הזמן העומד לרשותי  לטייל בעולם. אז יפה שעה אחת קודם, כמו שנאמר "אכול ושתה כי מחר ...". 
נותרתי בודד לאחר שהסרטן גזל ממני לאחר מאבק ארוך שנים את איריס אשתי האהובה. התברכתי בחמישה ילדים נהדרים ההולכים כל אחד בדרכו. יש לי גם 6 נכדים מתוקים. נפגשים מדי פעם, קצת מבלים, קצת מטיילים. זמני הפנוי גדל. חזרתי לתחביביי הישנים. אני מרבה לצלם, ומרבה לטייל - בעיקר טיולי ג'יפים.

תמיד אהבתי לצלם, ועסקתי בתחביב זה כל השנים עם הפסקות פה ושם. לא תמיד התעניינתי בידיעת הארץ וגם לא הרבתי לטייל. ג'וק הטיולים התפתח לו במיוחד בשנים האחרונות, ביחד עם התעניינות בנופיה בהיסטוריה של הארץ. ומאז מסענו לתאילנד נדבקתי בחיידק הטיולים בעולם. אך זה בא לידי ביטוי עד כה בעיקר בטיולים קצרים ובגיחות ליעדים קרובים.
כל זה מביא אותי להחלטה לממש את "טיול השחרור" שמעולם לא עשיתי. אמנם באיחור של 40 שנה, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. כשהייתי בן 20 זה עדיין לא היה אופנתי. זה רק התחיל. ואני שנולדתי בקיבוץ חניתה, רציתי ללכת בתלם, ולעשות למען הקיבוץ. אז לא נסעתי לטייל, ותחת זאת עבדתי בבננות, הדרכתי חברת נוער ולבסוף הלכתי ללמוד בטכניון ונשאבתי למפעל של הקיבוץ.
עתה, גמלה בי ההחלטה לצאת לטיול, ורצוני לממשה בהקדם.
 
לאן ?
היעדים הפופולאריים בקרב הצעירים כיום הם די מוגדרים בדרך כלל: בעיקר להודו, נפאל, תאילנד, ניו זילנד, אירופה הקלאסית, דרום אמריקה, ארה"ב. עדר של צעירים נע לעברם מדי שנה. ואני, בלי לנמק ולהסביר יותר מדי, בחרתי בחבל הארץ הדרומי של דרום אמריקה, פטגוניה, אשר נחלקת בין דרום צ'ילה לדרום ארגנטינה, שמתאפיין בנופיו המדהימים ומראות הטבע עוצריי הנשימה. תמונות מפטגוניה וסיפורי בני וחבריו שבו את ליבי .


תמונה: טורס דל פיינה

 הפארק הלאומי טורס דל פיינה הוא פארק לאומי בפטגוניה הצ'יליאנית, הפארק משתרע על פני כ-2,400 קמ"ר, באזור הכולל צוקי גרניט, קרחונים ואגמים קרחוניים. ויקיפדיה

 
מתי ?
התקופה המתאימה ביותר לטיול בפטגוניה היא תקופת הקיץ שם, ובחצי הכדור הדרומי זה אומר בין החודשים אוקטובר למרץ. אכוון את עצמי לחודשים ינואר-פברואר, ואולי אקדים או אאחר במקצת אם יידרש יותר זמן. אלה גם חודשי "שיא העונה" שם, וכאזור מאד מתוייר כיום, המחירים עולים בהתאם. אך אילוצי העונה המתאימה ביותר לטיולים שם הם שיכתיבו את לוח הזמנים. מזג האוויר באזור זה יכול להיות הפכפך ביותר גם בקיץ. לוח הזמנים המפורט ייקבע בהמשך, עם התכנון המפורט.
 
מה מטרת הבלוג ?
קראתי לבלוג My Late Travel, ומטרתו לשתפכם בתהליך התכנון, הארגון והוצאתו לפועל של הטיול. יתכן שאחדים מכם שמגיעים לשלב זה בחייהם, או סתם לכאלה שמבשיל בהם הרצון לצאת לטיול ממושך בכל גיל שהוא, ימצאו בכך עניין, ומקור מידע נוסף שיעזור גם להם להתארגן. יש האומרים שהחלק הכי חשוב בטיול ובהצלחתו, הוא התכנון שלו. בעתיד, בכוונתי לדווח גם מהטיול עצמו באמצעות הבלוג הזה.

למי אני כותב ?
קהל היעד של בלוג זה הוא משפחה, חברים, קבוצת גיל 50+ חובבי טיולים, חובבי צילום, טיילים של טיולי שחרור מאוחרים, מטיילי דרום אמריקה.

נושאים בהם יעסוק הבלוג:

תכנון טיול, שותפים לטיול, ציוד לטיול, מקורות מידע ורפרנסים, טיולים בפטגוניה ובדרום אמריקה, כתבות ויומן פעילות אישי,  תמונות, צילום וציוד צילום, כמה זה עולה, מחירים, ועוד. כל מה שיצוץ על הדרך בהקשר של הטיול.


אשמח לקבל מכם פיד-בקים, לשמוע הצעות והערות על כל הנאמר.