עוד 11 יום. מתחיל להרגיש את ההתרגשות מדגדגת בשיפולי החזה...אוהב את ההרגשה הזאת. שאלות והתעניינות של חברים לעבודה על המסלול המתוכנן, מהולות בלא מעט קנאה, מעלות את רף הציפיות שלי. לא עובר יום מבלי שמישהו יתיישב מולי, יתעניין בתכנית, במסלול, תוך שהוא מספר על חוויותיו משם. ואני ממתין כבר בקוצר רוח ליציאה.אם בתחילה חשבתי שאטייל לבד, הרי שעתה השתנתה התמונה. למרבה השמחה מיכל, החברה שלי, תצטרף אלי בצ'ילה, לאחר חלקו הראשון של הטיול בפרו. משם ועד לסוף הטיול נטייל יחדיו. זה מכבר מיכל מאירה את שגרת יומי באור חדש ואופטימי, וברור שאופי הטיול ביחד אתה, יהיה הרבה יותר מחויך שמח ומאושר מאשר לבד.גם ניתאי, בני הצעיר, החליט להצטרף לשבועיים בערך, ויעשה אתנו את הקרטרה אוסטרל- דרך מס' 7 בצ'ילה, שלא מפסיקים לכתוב בנפלאותיה, המתפתלת לאורך הרי האנדים. איזה כיף! ניתאי מכניס שמחת חיים בכל אירוע בו הוא משתתף. עכשיו כבר נהיה חבורה של שלושה. במיוחד בקטעים הנידחים יותר של המסלול.כאשר מתכננים טיול הליכה (טרק), גם אם המסלול קצר יחסית הנעליים יהוו גורם מרכזי במניעת סבל ובהנאה מהטיול. החלטנו לבדוק את נעליי ההליכה של מיכל. עדיין לא ברור כמה היא תשתמש בהi - אבל מוטב שהן תהיינה זמינות ובמצב טוב.אני, את הנעליים שלי כבר בדקתי, והתרגלתי אליהן עוד בטיול ההכנה לסלובקיה שערכתי לפני כמה חודשים.
באחד הסופ"שים האחרונים הוצאנו אם כן את "הנעליים החומות" הישנות והעצלות של מיכל מהארון, ויצאנו לשמורת נחל שניר לצעוד בשביליה. בילדותי, "נעלים חומות" היו כינוי לנעלי עבודה או נעלי טיול. שמורת נחל שניר - החצבאני, מספקת שבילים מגוונים שהצעידה בהם יכולה לתת תחושה על מצב הנעליים וההתאמה שלהם. החל בשביל כבוש ונוח, וכלה בהליכה באפיק הנחל על בולדרים רטובים תוך דילוגים מאבן לאבן. לאחר שעה שעתיים של טיול מהנה בשבילי נחל שניר היפהפה, שממש משווע לתגבור כמויות המים הזורמים בו, התברר שהנעליים "החומות" לא מאכזבות, ונמצאו נוחות ובכושר סביר... באשר לבעליהן- עוד נראה .
